מה זה CRS ואיך הוא עובד?
CRS הוא ראשי תיבות של Common Reporting Standard – חילופי מידע אוטומטיים. מדובר ביוזמה של ראשי מדינות 20-G, הכוללת מקבץ של הסכמים רב צדדיים ודו צדדיים (במקרה כמו של שוויץ) עליהם חתומות מדינות רבות (וכמובן מדינות שהתחייבו לחתום), כאשר התוצאה היא חילופי מידע בין רשויות המס של המדינות השונות המובילים לשקיפות מס מלאה.
תמצית היוזמה היא המטרה לוודא שתושב מס של מדינה אחת לא מחיזק נכסים במדינה אחרת אשר לא מדווחים במדינת תושבותו. בניגוד ל- FATCA האמריקני, אשר מוגבל לתושבי מס בבריטניה וארה”ב, CRS מתייחס לתושבי כל אותן המדינות החתומות. על פי נתונים OECD, מדובר כיום ב- 108 זמכויות שיפוט.
ההשפעות של CRS
מוסדות פיננסים מחויבים לזהות את תושבות המס של לקוחותיהם (עם שיקוף מלא של חברות, קרנות ונאמנויות), ולתעד זאת- לרבות תיעוד מספר זיהוי לצורכי מס במדינת התושבות של הלקוחות (ללא יוצא מן הכלל, למעט במקרים כדוגמת יוצר נאמנות אשר הלך לעולמו לפני המועד הקובע, כפי שיתואר להלן.)
בהתאם לכך, על המוסדות הפיננסים להעביר את המידע לגבי אותם לקוחות לרשות המיסים של מדינתם (לרוב הדבר נקבע על פי מקום מושבו של הלקוח ולא על פי לאומיותו), אשר תעביר הלאה את המידע לרשות המס המקומית. זו תחליף את המידע עם אותה מדינת תושבות רלוונטית.
כניסה לתוקף של CRS
רוב המדינות חתמו על ההסכם כאשר התאריך הקובע לתחילת איסוף המידע הוא 1.1.17 והמידע יחל לעבור ב-2018. ישנן מדינות ובהן ישראל, ובהן ישראל אשר ההסכם ייכנס לתוקף לגבי מידע הקיים אצלן החל מ-1.1.18 והתאריך הקובע להעברת המידע הוא 2019. עם זאת, קיימות מדינות אשר חתמו על הסכם כאשר תחילת איסוף המידע הוא המוקדם מכולם, קרי החל מ-1.1.2016, כאשר החלפת המידע תתבצע כבר השנה.
CRS נאמנויות וקרנות
מה שאנו מבינים כעעת הוא שהנאמן הוא זה שאחראי להעביר את המיגע ורשות המיסים הרלוונטית לגבי יוצא הנאמנות, בתנאי שהוא עודנו בחיים, ולגבי נהנים כל הנהנים ובתנאי שקיבלו חלוקות. לגבי הקרנות: מנהלי הקרן נושאים באחריות להעביר את המידע על בעלי המניות של הקרן.
מסקנה
אנו חיים בעידן חדש לגמרי, שבו אנו כיועצים נדרשים יותר ויותר לתת חוות דעת לעניין תושבות המס של הלקוחות, כאר הרבה מהאחריות של הרקע או הסיבה להעברת המידע מוטלת עלינו.
לדוגמא: אנו כיועצים בישראל, נדרשים לחתום לבנקים בשוויץ על תושבות המס של נהנים או יוצרים ישראליים של נאמנויות לבנקים בישראל, אשר נדרשים לזהות את תושבות המס של בעלי החשבונות, במיוחד כאשר מתקבל כסף מחו”ל.
לסיכומו של עניין: מה שהחל לפני מספר שנים כ- KYC (ראשי תיבות של Know your client- הכר את הלקוח), הפך להיות מערכה כוללת ומוצדקת נגד ההון השחור בעולם, אך עם תוצאות של רגולציה מתישה ולעיתים מיותרת ואפס סודיות בנקאית. הבנקים היועצים והמנהלים הפכו להיות שומרי הסף של רשויות המס על כל המשתמע. פשוט זה לא. ההמצלה היא תמיד לקבל ייעוץ ממי שמתמצא ומיומן בתחום.
הכותבת שירה שיין היא שותפה בכירה במשרד מיכאל שיין ושות’ ומייסדת חברת אמ.אס.איי
