סקר מגלה כי שליש מהאוכלוסייה מפקפק באמינות עורכי הדין, שנמצאת במקום גרוע יותר מזו של סוכני נסיעות, בנקאים ורואי חשבון. בכירים בענף מזהירים מקפיצה למסקנות בהסתמך על מקרי המעילה שפורסמו: “מסוכן להוציא כתב אישום נגד עורכי הדין, רובם הגדול רוצה לעשות טוב ללקוח”
עוסקים במקצוע עריכת דין? הישמרו לתדמיתכם: כמעט שליש מהאוכלוסייה מפקפק באמינות של עורכי הדין, וכשני שלישים סבורים כי האינטרס העיקרי העומד בפני עורך הדין בעת טיפול בלקוח הינו רווח כספי. כך עולה מסקר שערך לאחרונה מכון המחקר פאנלס.
הסקר נערך בדצמבר האחרון, בקרב 404 משיבים, בגילאי 25 ומעלה, באמצעות פאנל המשיבים האינטרנטי Panel4all. בשאלה, בה התבקשו המשיבים לדרג את מידת האמינות של עורכי הדין מ-1- לא אמינים כלל, עד 5 – אמינים מאוד, 31% השיבו כי עורכי הדין אמינים במידה מועטה או כלל לא, לעומת 22% שהשיבו אמינים במידה רבה או רבה מאוד. כמחצית לא הביעו עמדה חיובית או שלילית בשאלה.
הבשורות גם אינן טובות במיוחד בהשוואה לבעלי מקצוע אחרים: בשאלה מי מבין נותני השירותים נתפס כהכי פחות אמין, 40% ציינו עורך דין, הרבה יותר לעומת סוכני נסיעות (23.5%), בנקאי (16.3%), רופא (2.7%), רואה חשבון (2.5%) ולא יודע (15.8%).
בשאלה מהו האינטרס המשמעותי ביותר העומד מול עיני עורכי הדין בעת טיפול בלקוח – התשובה המוחצת היתה רווח כספי עם 66.8% מהמשיבים. כשבמקום השני ובהפרש ניכר נמצא ייצוג וטיפול הולם של הלקוח קיבל 14.4%, ואחריו פרסום והכרה – 8.4%, צבירת ניסיון בתחום המשפטי 5.9%, ועשיית צדק – 2%.
רו”ח עופר אלקלעי, שותף בפירמת הביקורת והייעוץ אלקלעי מונרוב, לא ממש הופתע מהתוצאות. הוא מעיד כי בלא מעט חקירות שביצעו בשנים האחרונות עבור חברות מסחריות ובנקים שהתקשרו עם משרדי עורכי דין לצורך ביצוע מהלכי גבייה, התברר כי עורכי הדין מעלו באמון שניתן להם וגרפו לכיסם כספיי חייבים שלא כדין.
“המעילה מתאפשרת בקלות כאשר מדובר בכמות גדולה מאוד של תיקי גביה שמקשה על בקרה ופיקוח של הלקוחות”, הוא מסביר. “כך למשל בתיק אחד התברר, כי שותף מסוים, שאחראי על ניהול השירותים המשפטיים שהוענקו ללקוח מסוים, הסתיר את עצם מתן השירות המשפטי ואת העלות שנגבתה בגין כך, ונטל את סכומי הכסף לכיסו.
“בתיק אחר, משרד עורכי הדין שנשכר לצורך ביצוע גביה, קיבל כסף במזומן אך שלשל לקופתו את הכספים, בניגוד להנחיה להפקיד כל סכום של חייב ישירות לחשבונות הגורם שמינה אתם. חלק מהכסף הועבר מאוחר מדי ולא התקיים עדכון סימולטני של תשלום החוב”.
בצד זאת, אלקלעי מזהיר מפני הכתמת ציבור שלם. “חלק לא מבוטל מעורכי הדין אמינים מאוד, אבל אין מקום למתן אמון עיוור. כסף מסנוור וכאשר יש פרצה בדמות מערך בקרה לקוי, חלק עלולים לבחור ליטול לכיסם כספים במרמה. איני סבור כי עורכי דין פחות אמינים משאר נותני השירותים. תופעת המעילה נפוצה מאוד בכל ענפי המשק.
עו”ד מיכאל שיין שעומד בראש פירמת עו”ד המתמחה במיסוי בינלאומי ומייסד אם.אס.איי שיין גלובל פמילי אופיס, לא הופתע אף הוא מהממצאים, אך מסיבות אחרות. “לדעתי הציבור ממהר להסיק מסקנות ממספר מקרים שעושים הדים וכותרות מעבר למציאות הקיימת”, הוא מציין, בהתייחסו למקרים שהתפרסמו בנוגע למעילות של עורכי דין באמון לקוחותיהם. “גם אם מדובר במרמה והפרת אמונים, הדבר לא מעיד על הכלל”.
מדוע העוסקים במקצוע נתפסים לדעתך כפחות אמינים על פי הסקר, ביחס לנותני שירותים אחרים?
“יתכן שתורמת לכך העובדה שישראל היא המדינה המובילה בחוסר הפרופורציה של מספר עורכי הדין ביחס לגודל האוכלוסייה. לטעמי הסיפור הוא לא עורך הדין, אלא האדם שמתחת לגלימה. זה תלוי איך גידלו אותך ומאיזה בית אתה בא. יש חשיבות לסגולות האישיות של האדם. מסוכן להוציא כתב אישום נגד עורכי הדין, שרובם הגדול רוצה לעשות טוב ללקוח. זה השבועות שאנו נשבעים בקבלתנו ללשכה – להיות נאמנים לחוק וללקוח”.
שיין מציין כי ריבוי עורכי הדין והתחרות מביא בשנים האחרונות לקושי הולך וגדל להתפרנס מהמקצוע, אבל סבור כי “עורך דין עם יושרה, שמבין עניין ,יצליח בכל מקרה. איני מעודד את הריבוי אבל כל עוד אין כללים שיגבילו את המספר הגבוה שנכנס למקצוע, על לשכת עורכי הדין לחדד לפחות את המגבלות האתיות”.
בשאלה אם יש לו טיפ לעוסקים במקצוע, שיאפשר לאזן בין הרצון להרוויח לבין טובת הלקוח, הוא משיב כי “התיאבון להרוויח כסף קיים, אולם אם זה המניע היחידי – עורכי הדין הלל מסכנים את עתידם. לעתים יש להשקיע משאבים, ללא כל פרופורציה לשכר הטרחה. המבחן לעורך דין מצליח הוא מי שמסתכל בלקוח ורואה בו כלקוח היחידי שלו כשהוא מטפל בו ושהוא יכול להוליך אותו במסלול הטוב ביותר לצרכיו”.